מערכת העצבים החברתית

עוד על מערכת העצבים והתינוקות שלנו. והפעם- מערכת העצבים החברתית...

מתוך החוויה שלי כאמא, לימודי הורות ראשונית והנסיון שלי בליווי אמהות עם תינוקות אני מוצאת את עצמי קוראת, מעמיקה ומתחברת יותר ויותר לרעיון החיבורים הרבים שיש בינינו לבין הקטנים שלנו, ובעיקר לכך שמציאת רגיעה (לאמא ולתינוקה) היא ה-דבר, או לפחות אחד ה-דברים הכי חשובים בתחילת הדרך.

כבר תיארתי איך חשבתי שאני כבר יודעת הכל. החלק שאולי לא הדגשתי בפני עצמי מספיק הוא שאנחנו אף פעם לא באמת יודעים זה מי בעצם יוצא משם? איזה מן קטן.ה הוא יהיו? רגוע? מתקשה להרגע?משהו באמצע?

אנחנו מהר מאוד הבנו שהקטן שלנו מאוד לא רגוע. ממש כמה שעות אחרי הלידה התחיל כזה חוסר שקט שליווה אותנו במשך חודשיים בצורה אינטנסיבית (עד להתרת הלשון הלחיים והשפתיים), ואז בהדרגה חוסר השקט פחת עד לגיל ארבעה חודשים, אז החל שלב הסקרנות בעולם.

אמנם ידעתי טוב מאוד להסביר לעצמי את הסיבות שבגללן הקטן שלי לא רגוע...חלקן היו פיזולוגיות לגמרי, אבל גם כשאת אשת מקצוע ויודעת את התיאוריה את קודם כל אמא, ובתוך הרגע, הבכי (של שניכם), וחוסר השקט הכללי, קשה להרגיש שנמצאים בשליטה.

אחד הדברים שהכי עזרו לי בתחילת הדרך היה הנסיון שלי עם שלושת הגדולים. היה לי על מה להסתמך. אחר כך הצלחתי להסתכל על אותם חיבורים שלמדתי ודיברתי עליהם כל כך הרבה, ולנסות בצעדים קטנים Baby steps, לעזור לקטן שלי לעשות אותם. אבל זה קשה, בטח אם זו פעם ראשונה. וגם כשזה לא הפעם הראשונה- כל לידה היא שונה, כל ילד הוא שונה, וגם אנחנו משתנים מלידה אחת לשניה...

ולאיזה חיבורים אני מתכוונת?

קודם כל החיבור הפיזי ביני לבינו- פיזית החזקתי אותו קרוב, על מנשא בעיקר. נתתי הרבה מגע, דרך עיסוי ומתיחות.

ובמקביל, החיבור המנטלי, בין מערכת העצבים שלי לשלו- לנשום עמוק, לדבר אליו כשהוא עלי, ולדבר לעצמי כמו במנטרה שזה זמני, חולף, שהוא צריך אותי, את זה עכשיו.

כי לדניאל שלי, כמו לכל התינוקות, יש מערכת עצבים שמוזנת מזו שלי. כשאני משדרת רגיעה, זה מרגיע גם אותו. ויותר מזה, יש לו חלק במערכת העצבים שלו שמוזן מכל הרמזים החברתיים שלי- הבעות הפנים שלי, קשר העין שאני יוצרת איתו, הקולות והצלילים שאני משמיעה, קצב הלב שלי. כל אלה נקלטים אצלו ומפורשים לכדי מצב מנטלי של רגיעה או לחץ.

אותה מערכת עצבים "חברתית" גם קשורה ללשון וליניקה מאחר וכשהגוף במצב רגיעה, כל המיומנויות שהתינוק זקוק להן כדי לאכול כמו שצריך בסנכרון (מציצה, בליעה ונשימה), היא קשורה גם ליכולת התינוק להרדם, כי גם לזה צריך כוחות, וזה בעצם כמעט כל מה שתינוק צריך בתחילת הדרך, לא?!

ולכן זה בכלל לא קלישאה בעיני לומר- "אמא שמחה, תינוק שמח..."

עוד על מערכת העצבים החברתית אצל תינוקות- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3079208/

בתמונה...רגע של סנכרון....של קשב...בלי פילטרים 😉😉😉